רש"י על בבא קמא מ״ד

1 שור באדם שעשה בו - שור קטן ההורג כשור גדול ההורג דהא שור בן יומו קרוי שור דכתיב ויקרא כ״ב:כ״ז שור או כשב כי יולד:

2 אינו דין - שחייב בו סקילה על תינוק קטן כעל אדם גדול:

3 שכן חייב - בנזקין ארבעה דברים שהשור פטור מהן ונזק לא חשיב דהא שור נמי נזקא משלם:

4 ת"ל בן ובת - קטנים משמע דלעיל מיניה כתיב והמית איש או אשה:

5 ואין לי אלא במועד - דקרא במועד כתיב:

6 לא חלקת בין תם למועד - לענין סקילה:

7 שהורע כחן בנזקין - דאם הזיקו משלמין:

8 יפה כחן - דחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין:

9 וכי דנין קל מחמור - תם ממועד:

10 להחמיר - על הקל דנימא כי היכי דחמור חייב קל נמי חייב דקדרשת תם ממועד במה מצינו דקתני חייב באיש ואשה וחייב בבן ובת במועד דהא חיוב דבן ובת במועד הוא דכתיב וקאמרת מה חיוב דאיש ואשה במועד עשה בו תם כמועד אף בן ובת נעשה בו תם כמועד ואשתכח דקא ילפת תם ממועד דאי לא אשכחת חיוב דבן ובת במועד לא הוה ילפת ליה בתם מאיש ואשה דהא במועד גופיה אי לאו דרבינהו קרא לא מצית לאתויינהו מדינא לעיל:

11 אם החמיר - הכתוב בבן ובת באיש ואשה במועד כתב לך שהרי חמור הוא לענין כופר:

12 נחמיר - אנן מדינא בתם הקל בתמיה:

13 אם אמרת באיש ואשה - כלומר וק"ו דדרשת נמי בסיפא פריכא הוא דאם אמרת באיש ואשה כו' ל"א וכי דנין קל וחומר בן ובת שפטורין מן המצות מאיש ואשה וזה שמעתי וראשון מצאתי וכשר הוא מן האחרון דהיכי פשיטא ליה הך קולא והך חומרא דקמתמה וכי דנין כו' והא תנא אשכח חומרא בבן ובת דיפה כחן בנזקין מאיש ואשה:

14 ת"ל בן ובת - קטנים משמע דלעיל מיניה כתיב והמית איש או אשה:

15 ת"ל או בן יגח או בת יגח - יגח יגח תרי זמני דריבה לה נגיחה למועד ולתם למיתה ולנזקין:

16 פטור ממיתה - דהא לא נתכוין דאמרינן לקמן בבא קמא מד ע"ב כמיתת בעלים אם הרג כן מיתת השור שהרג:

17 וחייב בכופר - דדרשינן כופר אם כופר להביא שלא בכוונה:

18 ורב אמר פטור מזה ומזה - כדדריש רבא לעיל השור יסקל וגו' כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר:

19 והא תם הוא - אפילו למאן דדריש אם כופר ה"מ למועד שלא בכוונה והאי תם הוא בחיכוך זה:

20 במועד ליפול על בני אדם בבורות - לקמן בשור שנגח את הפרה בבא קמא דף מח::

21 בשלמא התם - גבי שור שנפל על האדם בבור איכא לתרוצי כדמתרצינן התם דהאי דלא קטלינן ליה בנגיחות ראשונות כגון דחזא ירוקא ונפל שלא בכוונה על זה שראה עשב בתוך פי הבור ובא לאוכלה ונפל:

22 אלא הכא - הואיל ומועד לכך מאי שלא מתכוין איכא:

23 הכא נמי - דחזינן ליה דמתחכך להנאתו ולא להפילו עליו:

24 ואכתי צרורות נינהו - ואין כופר כתוב אלא בנגיחה דהוי גופו ממש:

25 דקאזיל - כותל:

26 מיניה מיניה - ע"י דחיפתו וגלגולו כל שעה עד שמפילו עליו ומיהו אינו מתכוין להרוג:

27 חייב בכופר ופטור מן המיתה - דדרשינן כופר אם כופר והיינו כוותיה דשמואל:

28 והנזקין - שהזיק שור שלא בכוונה ולא הרג:

29 מכופרו - דאמרינן שלא בכוונה חייב מרבויא דאם כופר:

30 חיוביה דשור - תשלומי נזקיו מחמת הבור באין:

31 מחיובי' דשור - קטליה:

32 כופר חיובא דבעלים - כפרת נפשו:

33 מה בעלים עד דמכוין ליה - ר' שמעון אית ליה הך סברא גבי רוצח באלו הן הנשרפין סנהדרין דף עט. ורבנן פליגי עליה ואמרי אף בעליו נמי מתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב דהאי וארב לו אמרי דבי רבי ינאי רבנן מוקמי ליה פרט לזורק אבן לגו לתוך חבורת אנשים ויש שם כנענים וישראלים ואיכא למימר לכנענים נתכוין:

34 תיפוק ליה דרובא כנענים נינהו - ולא איצטריך קרא למפטריה:

35 ואי נמי - חמשה כנענים וחמשה ישראלים לא איצטריך קרא למפטריה דרחמנא אמר במדבר ל״ה:כ״ה ושפטו העדה והצילו העדה דהא ספק נפשות להקל:

36 לא צריכא דאיכא תשעה ישראלים - דאי לאו קרא הוה אמינא זיל בתר רובא ולישראל איכוין ואע"ג דדלמא לאו להאי איכוין נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב קא משמע לן קרא דהואיל והוה ליה כנעני קבוע ביניהן כמחצה על מחצה דמי וספק נפשות להקל ולכל מילי דקיימא לן קבוע כמחצה על מחצה דמי מהאי קרא נפקא לן:

37 מתני' שור היתומים - שאין להן אפוטרופוס או שור אפוטרופוס של יתומין אלא שעל אפוטרופוס לשומרו:

38 גמ' שור שור ז' - ז' שור כתובין בפרשה בנוגח אדם:

39 שור האשה - דלא תימא בעל השור כתיב לשון זכר:

40 מדקתני תרתי - שור הפקר תרי זמני:

41 הא קמ"ל - הא דהדר תנא שור הגר לר' יהודה דאע"ג דנגח בחיי הגר ומת והוי ליה הפקר פטור:

42 והועד בבעליו - היינו בב"ד דאין העדאה אלא בב"ד:

43 מתני' מסרו לשומר חנם - עד שלא נגח ולאו ארישא קאי אלא מילתא אחריתי היא:

44 תחת הבעלים - מתחייבין בנזקין כבעלים:

45 גמ' אם עד שלא נגמר דינו מכרו מכור - ואפילו לרבנן דלא דרשי בבעליו דנהוי מיתה והעמדה בדין כא' ומיחייב קטלא: